בסך הכל פתחתי עימו בשיחה על מרין אהובתי , שאלתי אותו כמה קושיות למשל מה דעתו עלייה או
האם הוא מוצא בה עניין ..
קליאנט ענה בשלילה . המשכתי וסיפרתי לו שהייתי בקונפליקט פנימי עם עצמי בקשר לחתונה איתה אם היא מתאימה לי לאישה כיוון שאני זקן והבריות ימצאו כל דרך לפגוע בנו , משום שאני מתחתן עם אישה צעירה.
הסברתי לבני כי חייבתי את עצמי בפניה, ובנוסף גם אמרתי לו שאם לא הייתי מתחייב,
הייתי מעניק לו את מרין לאישה .
לאחר מכן התוודה בפני דבר איום לא האמנתי שהבן שלי מסוגל לעולל לי מאומה אך הוא גילה את רגשותיו כלפי מרין, ולפי מראה עיינה , הייתה לה חיבה אליו בחזרה !!
הייתי המום, ואמרתי לו שכדאי מאוד שדבר זה ייגמר במהרה .
קליאנט החצוף הזה! הוא אמר שאף פעם הוא לא הוציא מליבו את אהבתו למרין,
פגע רע שכמוהו!! אני אביו, והוא חייב לי כבוד. אני חמום מוח ברגעים כאלה .
הויכוח בינינו נמשך ונמשך...והסתיים בכך שהודעתי לו כי אני מעביר אותו מן הירושה,
גירשתי אותו ואיחלתי לו את כל הרע שבעולם, כך פרקתי את עצביי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה